Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvouoth
Daf 12a
שָׁאנֵי קְטוֹרֶת דְּלָא בַּר רְעִיָּה הִיא!
Traduction
no proof can be drawn from there, as incense is different, as it is not an entity that can be left to graze. The option that exists for animals to leave them to graze until they develop a blemish and then redeem them obviously cannot apply to incense. Therefore, it is reasonable that with regard to incense, since there is no other way to rectify it, all will concede that the court makes a stipulation.
Rachi non traduit
דלית תקנתא ברעייה. הלכך מתנו עלה אבל תמידין דאית להו תקנתא ברעייה ולכשימותו יפדם לא קיימי בית דין ומתנו:
Tossefoth non traduit
שאני קטורת דלית ליה תקנתא ברעיה. תימה דה''ל למינקט תקנתא דתמידים והל''ל דלית להו תקנתא בקיץ למזבח שתקנה זו עושין בתמידין כדאמר בסמוך וי''ל דרבותא נקט דאפי' תקנה מועטת כזו אין בקטורת וא''ת לעיל (שבועות דף י:) דפריך רבה לרב חסדא ממתני' דמותר הקטורת אמאי לא משני הכי ויש לומר משום דרב חסדא אית ליה שאין לב בית דין מתנה בשום מקום להפקיע קדושת הגוף:
אֶלָּא רַבָּנַן דְּפָרָה – דִּלְמָא שָׁאנֵי פָּרָה דְּדָמֶיהָ יְקָרִין!
Traduction
Rather, say it is the opinion of the Sages who ruled, in the baraita cited above, with regard to the red heifer that it may be redeemed if a choicer one is found. The Gemara rejects this claim: Perhaps the case of a red heifer is different, since it is of great monetary value. To avoid a considerable loss, the court makes a stipulation despite it being an uncommon case.
וְאֶלָּא רַבָּנַן דְּ''אָמְרוּ לוֹ'' –
Traduction
Rather, say it is the opinion of the Sages that is introduced with the phrase: They said to him, in the mishna on 2b.
Rachi non traduit
אלא רבנן דאמרו לו. במתני' והכי אמרי ליה הואיל ואין כפרתן שוה ולית לך לב ב''ד מתנה שאם אבד בזה יקריב לזה לכפרה אחרת היאך הן קריבין:
מִמַּאי דְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא – וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ: בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּאָמֵינָא לֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶן – אַמְּטוּ לְהָכִי יִקְרְבוּ; אֶלָּא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ לָא – אַמַּאי יִקְרְבוּ?
Traduction
The Gemara asks: From where do you know that the tanna referred to as the Rabbis is Rabbi Yehuda and that this is what he is saying to Rabbi Shimon: Granted, according to my opinion, that I say that the court tacitly stipulates concerning offerings that their consecration is contingent upon their eventual use, it is due to this reason that they can be sacrificed on an occasion different from the one they were initially intended for; but according to your opinion, that you say that the court does not make such stipulations, why can they be sacrificed on an occasion different from the one they were initially intended for?
Rachi non traduit
ממאי דר' יהודה. קאמר ליה דאית ליה נמי אין כפרתן שוה כר''ש ומשום לב ב''ד מתנה הוא דקא מותיב לה והכי קאמר ליה בשלמא כו':
Tossefoth non traduit
וממאי דר' יהודה היא. תימה כי אתיא נמי כר' יהודה מצי למימר שאני חטאת צבור דלית להו תקנתא ברעיה דהא ר' יהודה אמר לעיל כולם ימותו ומיהו עדיפא מינה קאמר דדלמא ר''מ היא ואפי' בהנך חיצונים דשכיחי לית ליה לב ב''ד מתנה עליהן:
וְדִלְמָא רַבִּי מֵאִיר הִיא – וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ: בִּשְׁלָמָא לְדִידִי, דְּאָמֵינָא כָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה – מִשּׁוּם הָכִי יִקְרְבוּ; אֶלָּא לְדִידָךְ, אַמַּאי יִקְרְבוּ?
Traduction
But perhaps the tanna referred to as the Rabbis is Rabbi Meir, and this is what he is saying to Rabbi Shimon: Granted, according to my opinion, that I say that the atonement effected by the goats of the additional offerings of all three occasions, i.e., those of the New Moons, Festivals, and Yom Kippur, is the same, it is due to this reason that they can be sacrificed on an occasion different from the one they were initially intended for. But according to your opinion, that they effect atonement for different cases of sin, why can they be sacrificed on an occasion different from the one they were initially intended for? Since it cannot be demonstrated that the Rabbis’ opinion is based on the assumption that the court makes stipulations with regard to communal offerings, no proof can be drawn from the mishna.
Rachi non traduit
דלמא ר''מ. קאמר לה דאית ליה כפרתן שוה והכי קאמר ליה כו':
אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן גְּמָרָא גְּמִיר לַהּ: לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן – אֵין נִפְדִּין, לְדִבְרֵי חֲכָמִים – נִפְדִּין.
Traduction
Rather, the opinion of the Rabbis cited by Rabbi Yoḥanan is not necessarily recorded elsewhere, but Rabbi Yoḥanan learned it through a tradition that lambs consecrated for the daily offerings that were not needed by the public, according to the statement of Rabbi Shimon, cannot be redeemed if they are unblemished, while according to the statement of the Rabbis, they may be redeemed, even if they are unblemished.
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּלֵית לֵיהּ לֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶן, מַאי עָבְדִין לְהוּ? אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְקַיְּצִין בָּהֶן אֶת הַמִּזְבֵּחַ.
Traduction
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Shimon, who does not hold that the court tacitly stipulates concerning those lambs that were consecrated for the daily offerings that remain unused at the end of the fiscal year, what is done with them? Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says: One supplements the offerings brought on the altar with them. Whenever there were no obligatory offerings to be brought upon the altar, supplementary offerings would be offered upon it in order that it should not remain idle.
Rachi non traduit
מאי עביד להו. לתמידין שלא הוצרכו לצבור:
מקיצין בהן את המזבח. כשהמזבח בטל מקריבין אותו עולה לנדבת צבור כדשמעינן ליה לר''ש דאמר במתני' גבי שעיר שלא קרב בזה יקרב בזה משום טעמא דכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו אלמא אע''ג דלאו היינו דההיא כפרה גופה כיון דשייכא במקצתה קרב לה ה''נ אלו שלוקחו לצורך תמידין ולא הוצרכו יקרבו לקיץ המזבח שהרי לשם עולה הופרשו וקיץ נמי עולה הוא ולקמן מפרש מהו לשון קיץ:
Tossefoth non traduit
מקיצין בהן את המזבח. תימה דבפרק התודה (מנחות עט:
ושם) משמע דאזלי לרעיה דאמר ומי אית ליה לר''ש לב ב''ד מתנה עליהן והא א''ר אידי בר אבין א''ר יוחנן תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר''ש אין נפדין תמימים ומשני שאני התם דאית להם תקנה ברעיה וי''ל דהתם משום חטאות משני הכי דעיקר מילתא דר' יוחנן משום דדייק ממתני' דלית ליה לר''ש לב ב''ד מתנה אע''ג דא''ר יוחנן גמרא גמיר לה היינו דלרבנן נפדין תמימים אבל לדברי ר''ש ממתני' דייק וכן משמע מדנקט לדר''ש ולא קאמר ר''ש אומר ואגב דנקט לדברי ר''ש נקט נמי לדברי חכמים ואם תאמר וממתני' היכי מצי דייק דלמא הא דלא אהדר להו ר''ש לב ב''ד מתנה עליהן משום דלא איצטריך וי''ל כיון דגמיר ר' יוחנן דלרבנן אית להו לב ב''ד אי לאו דשמעי' לר''ש דלית ליה לא הוה להו לאקשויי לר''ש היאך הן קריבין:
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּשְׂעִירֵי חַטָּאת, שֶׁאֵין מְקַיְּצִין בְּגוּפָן אֶלָּא בִּדְמֵיהֶן.
Traduction
Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says: And Rabbi Shimon concedes with regard to goats of communal sin-offerings that were lost and for which replacements were offered in their stead, that even should they later be found, one does not supplement the offerings of the altar with those animals themselves. Rather, supplementary offerings are purchased with their value, i.e., the sin-offerings should be left to graze until they develop a blemish, at which point they can be sold and the proceeds used to purchase supplementary offerings.
Rachi non traduit
מודה ר''ש בשעירי חטאות. שנקנו מתרומת הלשכה של שנה זו וניתותרו כגון שעיר של ר''ח אדר שאבד ונמצא בניסן שאינו ראוי ליקרב עוד לחובת צבור והרי הוא לקיץ המזבח מודה הוא שאין מקיצין בגופו ליקרב הוא עולה אלא בדמיו שירעה ולכשיומם יקחו בדמיו עולה לקיץ המזבח:
הָכָא הוּא דְּמֵעִיקָּרָא עוֹלָה וְהַשְׁתָּא עוֹלָה; אֲבָל הָתָם דְּמֵעִיקָּרָא חַטָּאת וְהַשְׁתָּא עוֹלָה – גְּזֵירָה לְאַחַר כַּפָּרָה אַטּוּ לִפְנֵי כַפָּרָה.
Traduction
By Torah law, both communal burnt-offerings and sin-offerings that may no longer be offered for their intended purposes may be offered as supplementary burnt-offerings. Nevertheless, Rabbi Shimon draws a distinction between the two cases: Here, where from the outset the animal was intended to be used as a burnt-offering, i.e., for the daily-offering, and now the intention is to use it as a burnt-offering, i.e., for the supplementary offerings, the animal itself may be used. But there, where from the outset the animal was intended to be used as a sin-offering, and now the intention is to use it as a burnt-offering, there is a rabbinic decree rendering prohibited the use of the animal itself even after its atonement has already been effected by a replacement sin-offering, due to the concern that people will confuse it with a sin-offering before its atonement has been effected by a replacement sin-offering. Such a sin-offering may be brought only for its originally intended purpose.
Rachi non traduit
התם. הוא גבי תמידים שלא הוצרכו קאמר ר''ש דמקיצים בגופן דמעיקרא לשם עולה נלקחו והשתא נמי לעולה קרבי:
אָמַר אַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָבְדוּ וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְכֵן שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאָבְדוּ וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן – כּוּלָּן יָמוּתוּ. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה; שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה.
Traduction
Abaye said: We learn this in a baraita as well: With regard to the bull and the goat of Yom Kippur that were lost, and one separated and sacrificed others in their stead, and likewise, goats that were designated to atone for an act of unwitting public idol worship that were lost, and one separated and sacrificed others in their stead, in such cases, all of the original animals, if they are subsequently found, should be left to die. This is in accordance with the halakha that a sin-offering whose owner has already achieved atonement is left to die. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: They should graze until they become unfit, and then they are sold and their proceeds are allocated for communal gift offerings. They do not need to be left to die because the halakha is that a communal sin-offering is not left to die.
וְאַמַּאי? נִקְרְבוּ אִינְהוּ גּוּפַיְיהוּ עוֹלָה! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: גְּזֵירָה לְאַחַר כַּפָּרָה אַטּוּ לִפְנֵי כַפָּרָה?
Traduction
Abaye explains how this baraita supports Rav Shmuel bar Yitzḥak’s claim: But why do Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the animal should be left to develop a blemish? Let these animals themselves be sacrificed as a supplementary burnt-offering. Rather, must one not conclude from the fact they did not offer this suggestion that there is a rabbinic decree rendering prohibited the use of the animal itself, even after its atonement has already been effected, due to the concern that people will confuse it with a sin-offering before its atonement has been effected?
Rachi non traduit
אבל הכא גזירה לאחר כפרה אטו קודם כפרה. אי מכשרת חטאת צבור ליקרב עולה לאחר שנתכפרו צבור באחר וניתן זה לקיץ המזבח אתי לאכשורי נמי לעולה קודם כפרה שסתמו לשם חטאת עומד:
אָמַר רָבָא, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה.
Traduction
Rava said: We learn this halakha in a mishna (Yoma 62a) as well: If after the lottery for the two Yom Kippur goats one of them dies, another pair is brought and a second lottery is performed. One becomes the counterpart of the remaining goat from the first pair, and the second, now-superfluous goat is left to graze until it becomes unfit; and then it is sold and the proceeds are allocated for communal gift offerings.
Rachi non traduit
אף אנן נמי תנינא. לר''ש דאין מקיצים בגופי חטאות שניתותרו ואף שמקיצין בדמיהן:
והשני ירעה. במסכת יומא (דף סב.) גבי שני שעירי יוה''כ שמת המשתלח והוצרכו להביא שני שעירים אחרים ולהגריל עליהם וישתלח האחד ונמצאו שנים לשם אחד מזוג ראשון ואחד מזוג שני אחד יקרב לשעיר הנעשה בפנים והשני ירעה ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה ומאן שמעת ליה דאמר אין חטאת צבור מתה ר''ש וקאמר ירעה ולא קאמר יקרב לנדבה וכל יפלו לנדבה דקאמר ר''ש בכל דוכתא לקיץ המזבח הוא:
וְאַמַּאי? יִקְרַב אִיהוּ גּוּפֵיהּ עוֹלָה! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: גְּזֵרָה אַחַר כַּפָּרָה אַטּוּ לִפְנֵי כַפָּרָה?
Traduction
Rava explains how this mishna supports Rav Shmuel bar Yitzḥak’s claim: But why should the superfluous goat be left to develop a blemish? Let the animal itself be sacrificed as a supplementary burnt-offering. Rather, must one not conclude from the fact that the mishna does not offer this suggestion that there is a rabbinic decree rendering prohibited the use of the animal itself even after its atonement has already been effected, due to the concern that people will confuse it with a sin-offering before its atonement has been effected?
אָמַר רָבִינָא, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְּעָלָיו אוֹ שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלָיו – יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָמוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה.
Traduction
Ravina said: We learn this halakha in a mishna (Temura 20b) as well: A guilt-offering whose owner died, or that was lost and before it was subsequently found its owner achieved atonement through a replacement guilt-offering, should graze until it becomes unfit, and then it is sold and the proceeds are allocated for communal gift offerings. Rabbi Eliezer says: It should be left to die. Rabbi Yehoshua says: The owner of the guilt-offering should bring a burnt-offering with the proceeds of its sale.
Rachi non traduit
אשם שמתו בעליו או שנתכפרו. באחר דאילו בחטאת כי האי גוונא מתה באשם רועה דהכי גמרינן בהלכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה וכל הרועין דמיהן נופלים לנדבה שכן מדרשו של יהוידע הכהן במס' תמורה (דף כג:):
ר''א אומר ימות. ר''א אית ליה אשם כחטאת לכל דבר אף שאם שחטו שלא לשמו פסול בפ''ק דזבחים (דף ב.) וכן לענין שאם נכנס דמו להיכל פסול:
רבי יהושע אומר יביא בדמיו עולה. בעל האשם יביא בדמיו עולה והתם מפרש והלא אף נדבה עולה היא מה בין דברי רבי יהושע לדברי חכמים אלא בזמן שהיא באה נדבת יחיד סומך עליה ושוחטה ונסכיה קרבין משלו ובזמן שהיא באה נדבת צבור אינו סומך עליה ונסכיה קריבין משל צבור:
Tossefoth non traduit
אשם שמתו בעליו כו' אלא ש''מ גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. משמע דלאחר כפרה אפילו קודם ניתוק שרי מדאורייתא מדלא קאמר גזירה אחר ניתוק אטו קודם ניתוק משמע דליכא איסור אלא קודם כפרה והא דאמר בכל דוכתא. דהלכתא גמירי לה דכל שבחטאת מתה באשם רועה אר''ת דרעיה דרבנן היא והלכתא לא גמירי אלא כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה והש''ס דנקט רעיה לפי שתקנו אותה חכמים והעמידוה בה ואינה אלא מדרבנן כדמשמע הכא והכי נמי מוכח בפסחים בסוף פרק אלו דברים (פסחים עג. ושם) דאמר רב הונא א''ר אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה אלמא לא בעי עקירה אי הכי כי לא ניתק נמי פי' בשלמא אי בעי עקירה כו' מש''ה בעי ניתוק דעבוד רבנן היכרא דע''י כך יזכור לעוקרו אבל כיון דלא בעי עקירה לא ניתק נמי ומשני גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ותימה דבפ''ק דזבחים (דף ה:
ושם) ובפ''ק דמנחות (דף ד. ושם) אמר רב הונא אשם שניתק לרעיה כו' ניתק אין לא ניתק לא מאי טעמא אמר קרא הוא בהוייתו יהא ופירש בקונטרס בהוייתו יהא עד שניתק וע''כ דרשה גמורה היא דקאמר התם אלא הוא למה לי ואר''ת דל''ג התם ניתק אין לא ניתק לא ובתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף יח ושם) אינו בשום ספר ואפילו גרס ליה לא קאי דרשה דקרא לפרש טעמא דלא ניתק לא אלא אתא לפרש מאי טעמא כשר כששחטו סתם בלא עקירה אמר קרא הוא בהוייתו יהא כלומר באותה הוייתה שסופה להיות דהיינו עולה דהכי גמירי שקרב עולה באותה הויה יהא מתחלה בלא עקירה ואף על גב דקרא קאי. אהלכתא אשכחן כי האי גוונא בפ''ב דבכורות (דף טז. ושם) דמקיש דבר הבא ממעלה גרה פי' תמורת פסולי המוקדשים לדבר הבא ממפריסי הפרסה ה' חטאות המתות וגמר מהתם מה התם במיתה אף על גב דהתם הלכתא היא:
וְלִיקְרַב הָא גּוּפַאּ עוֹלָה! אֶלָּא לָאו גְּזֵירָה לְאַחַר כַּפָּרָה אַטּוּ לִפְנֵי כַּפָּרָה? שְׁמַע מִינַּהּ.
Traduction
Ravina explains how this mishna supports Rav Shmuel bar Yitzḥak’s claim: But why should it be left to develop a blemish? Let this animal itself be sacrificed as a supplementary burnt-offering. Rather, must one not conclude from the fact that the mishna does not offer this suggestion that there is a rabbinic decree rendering prohibited the use of the animal itself, even after its atonement has already been effected, due to the concern that people will confuse it with a sin-offering before its atonement has been effected? The Gemara affirms: Conclude from it that there is such a rabbinic decree.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מָה הֵן מְבִיאִין מִן הַמּוֹתָרוֹת?
Traduction
Rabbi Yoḥanan explained that Rabbi Shimon holds that lambs that were consecrated for the daily offerings that remain unused at the end of the fiscal year are offered as supplementary offerings. The Gemara notes: This is also taught in a baraita: What type of offerings would they bring from the surplus lambs that were consecrated for the daily offerings?
Rachi non traduit
תניא נמי הכי. כדאמר לעיל מותרות לר''ש מקיצין בהן את המזבח:
מה הן מביאין מן המותרות. של צבור שנתותרו משנה לשנה:
Tossefoth non traduit
תניא נמי הכי מה הן מביאין כו'. נראה דמייתי סייעתא דגזרינן אטו קודם כפרה מדלא קתני מה הן עושין מן המותרות אלא מה הן מביאין משמע מדמיהם אבל לא מגופן ובמותר חטאת ואשם מיירי ולא במותר עולה דסתם מותר בזבחים ובתמורה בחטאת ואשם מיירי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source